<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רנ"ג</h1>
<h2>דף ט:</h2>
ומה שאמרת הלכה למעשה בדברים שהן במחלוקת בין חכמי הפוסקים שזה אוסר וזה מתיר נאמר כדאי הוא פלוני המיקל לסמוך עליו או נאמר כיון שהרב האלפסי והרמב"ם ז"ל שוין בכל לדעת אחת זולתי במקומות (ישנו דין) [מועטין] מן החיוב הוא שנסמוך עליהם בין בקוליהון בין בחומריהון ולא נסמוך על פוסק אחר להקל. תשובה תחלת כל דבר אומר שאין אומרין כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין דהלכה פסוקה היא [ע"ז ז' ע"א] דהולכין אחר הגדול בחכמה ובמנין, ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכמה ובמנין וכן במקום מחלוקת יחיד ורבים אלא אם כן שעת הדחק שיש בו הפסד מרובה או כיוצא בזה, וכמו שאמרו בפרק קמא דנדה [ט' ע"ב] ועשה רבי כרבי אלעזר, לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר' אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק, ואקשינן מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כרבי אלעזר אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כותיה אלא דלא איתמר לא הלכתא כמר ולא הלכתא כמר ומאי לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדאי הוא רבי אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק ואמרינן התם מאי שעת הדחק איכא דאמרי שעת בצורת הואי איכא דאמרי אפיש עובדא וחשו רבנן לפסידא דטהרות. ומכל מקום עיקרי דברים אלו שאמרת יש בהן חלוקין שאין כל הפוסקים והחכמים שוים ולא כל המקומות שוים מן הדין. כיצד שורת הדין אם שנים הפוסקים באחד זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להחמיר בין להקל. היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם בשל תורה הולכין אחר המחמיר דהוה ליה כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכין אחר המקל וכדאיתא בריש פרק קמא דעבודה זרה [ז' ע"א], ומי שסומך על המקל בשל תורה עובר וזה מאותן שנאמר עליהן [הושע ד'] ומקלו יגיד לו כמו שאמר' [פסחים נ"ב ע"ב]. אבל אם היה רב אחד במקומם ולמדם הן הולכים אחר דבריו, [ו]זהו חלוקת ארץ ישראל ובבל בתרבא דאיתרא [שם נ"א ע"א] דאלו אוסרין ואלו מתירין ואוכלין ואוכל בחשאי אפי' בבבל אם דעתו לחזור ולהמנות עם אנשי מקומו ואף על פי שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל. והנה במקומו של רבי אליעזר [שבת ק"ל ע"א] כורתין עצים לעשות פחמין לעשות אזמל ולא מיחו בידם חכמים לפי שהן עושין כדברי רבם, ובפרק כל הבשר [חולין קט"ז ע"א] אמרינן לוי איקלע לבי יוסף רישבא איתיאו ליה רישא דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי כי אתא קמיה דרב אמר ליה אמאי לא תשמתינהו אמר ליה אתריה דר' יהודה בן בתירא הוה ואמינא דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב. וכן רבים. ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים כמקום שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות רב אלפסי זכרונו לברכה וכמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי חבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם. ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שהם מתירין נוהג בו איסור שאין אלו כרבם ממש דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו כתרבא דאיתרא דבא"י שכלם נוהגין בו התר כרבם שלמדם כל חלב [ויקרא ג'] לרבות חלב שעל הקרב. ובמקום שיש שנים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא בשהם אחד כנגד אחד אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב. ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המקל בזה אפשר שיעשה כקולו מפני שהוא מסכים בהוראתו עם המקל והם רבים כנגד היחיד. זה שנראה לי בענינים אלו.
